<h1>מגן אבות להמאירי סימן י"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
בענין קריאת שמע של ערבית ראיתי לאותם תלמידים שהזכרנו שהיו מאחרים קריאת שמע של ערבית והיו מתפללין עם הצבור בבית הכנסת תפלת ערבית בלא ק"ש ואח"כ היו קורין את שמע בברכותיה בבתיהם אחר צאת הכוכבים בלא תפלה. ובאמת שמגדולי קדמונינו שבנרבונה היו נוהגים כן כמו שנזכר בקצת חדושין של זקננו הגדול הרב אב בית דין ז"ל ומקצת זקנים שהיו שם על פי לקוטין שהיו בידם מרבינו האי גאון ז"ל, ומתוך כך היינו אף אנחנו מניחים להם מקום בכך. ולא עוד אלא שהיינו משבחים אותם במדה זו, אלא שלא נתפייסנו בכך עד שהיו אומרים שלא היינו אנו יוצאים ידי קריאת שמע של ערבית כלל והיו מגלגלים עלינו מה שאמרו בירושלמי (ירושלמי ברכות ריש ה"א) הקורא קודם לכן לא יצא, אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה.
נמתי להם א"כ למה אין אתם קורין אותה ג"כ בבית הכנסת כדברי הירושלמי עד שתהיו קורין אותה בבית הכנסת קודם ערבית ואחר כך תהיו חוזרין וקורין אותה בבתיכם. השיבו שבזמנים הללו נוהגים להתפלל מנחה וערבית בפרק אחד והרי תפלת המנחה סמוכה לה ואין צריך עוד דבר אחר לסמוך לו את התפלה, אבל בימי רבותינו לא היו נוהגים להתפלל סמוך לערבית ונמצא שהיו צריכים לומר קצת דברי תורה שיעמדו לתפלה מתוכה, והיו רגילים לקרות את שמע כעין שאנו אומרי' אשרי קודם תפלת המנחה וקודם תפלת המוסף, והיו קורין אותה בלא ברכות.
נמתי להם ואם זהו הטעם לק"ש למה לא יקראו אשרי כדרך שעושין בתפלת המנחה ותפלת מוסף..... ועוד אם שלא בברכות היו קורין אותה, מה מקום לשאול למה קוראים, יקרא ויקרא ואין קפידה בדבר, אחר שאין קורין אותה בברכות. אלא במחילה מכבודכם לא עלה פי' הירושלמי בידכם כראוי, שזה שאמרו שהיו קורין אותה בבית הכנסת, בברכותיה היו קורין אותה, ומה שאמרו כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, פירושו מתוך הזכרת גאולה שבברכה אחרונה, כדי לסמוך גאולה לתפלה, והראיה שהרי אמרו שם (ירושלמי ברכות פ"א דף ג' ה"א) ר' יוסא ור' אחא נפקין לתעניתא בעין צבורא מקרי את שמע בתר תלת שעין ור' אחא בעא ממחיא בידיהון ואמר ליה ר' יוסא ולא כבר קראו [אותה] בעונתה, כלום קורין אותה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, אמרו ליה מפני ההדיוטות שלא יאמרו בעונתה קורין אותה. והענין הוא שקראהו בהנץ החמה, אלא בתעניות אחרונות של גשמים היו מאריכין בבקשות ותוכחות, וודאי דוקא אחר קריאת שמע בברכותיה, שהרי זמנה בהנץ החמה והיו מאחרים לתפלה מצד אותם הדרשות, ואחר שסיימו אותם הדרשות והיו רוצים לעמוד בתפלה, היו באים לחזור ולקרות את שמע בברכותיה כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת, ר"ל לסמוך גאולה לתפלה, והיה ר' אחא מוחה בידם, וא"ל ר' יוסא ולא כבר קראו אותה בעונתה, כלום קורין אותה עכשיו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת, והרי בזו כמה דברי תורה נאמרו בדרשות ותוכחות שמתוכם היה ראוי לעמוד בתפלה, אלא שפירוש' לסמוך גאולה לתפלה שכבר הפסיקו לאותם הדרשות, והיו רוצים לחזור ולקרות בברכות כדי לסמוך גאולה לתפלה, ונמצאת קריאה ראשונה לצורך קריאה בזמנה, ושניה לעמוד בתפלה מתוך ד"ת, ר"ל לסמוך גאולה לתפלה, אלא שמיחו בידם מפני ההדיוטות שיהיו חושבים שיהא קריאה בזמנה וראוי לדחות סמיכת גאולה לתפלה מחשש זו, ואף בזו נוהגים היו לקרותה בברכות קודם צאת הכוכבים, אחר שהוא זמן תפלת ערבית כדי לעמוד וכו', והיו חוזרין וקורין אותה בברכות בבתיהם אחר צאת הכוכבים לצאת ידי חובה, ונמצאת קריאה ראשונה שבבית הכנסת לסמיכת גאולה לתפלה, ואחרונה לצאת ידי קריאה בעונתה. וא"כ אף אתם היה לכם לקרותה בבית הכנסת בברכותיה לסמוך גאולה לתפלה. ואע"ג דסמיכת גאולה לתפלת ערבית פלוגתא דר' יוחנן ור' יהושע בן לוי (ברכות ד':) ולר' יהושע מיהא לא בעינן מסמך גאולה לתפלה בערבית הלכה כר' יוחנן. ואעפ"י שכלל מסור לנו מפי הגאונים הלכה כר' יהושע, מכל מקום הכא שאני דתנא כותיה דר' יוחנן, ועוד דטעמיה מסתבר טפי, דטעמא דתפלות באמצע תקנום דקאמר ר' יהושע לא מסתבר, שברכות ק"ש שבח הם ורצוי, וק"ש הוא ענין יחוד וקבלת עול מלכות שמים ועול מצות וראוי להקדימן ולעמוד בתפלה ושאלת צרכים מתוכם, ואף אתם היה לכם לעשות כן. ואף קצת חסידים שבגלילותינו נוהגים כן, שקורין אותה בברכותיה עם הצבור בבית הכנסת ומתפללין, ובלילה חוזרין וקורין אותה בבתיהם בברכותיה לצאת ידי חובת קריאת זמנה ויצאו בכך ידי סמיכת גאולה לתפלה וידי קריאה בזמנה. ואף אני כמה פעמים אני נוהג כן.
השיבו אם כן הרי אחת מהן ברכה לבטלה ועברת על לא תשא וגו'. נמתי להם אין זו [ברכה לבטלה], שכל ששקעה חמה ספק לילה הוא, ושמא זמנה הוא ואין מעבירין בה, ושמא אינו זמנה וחוזר וקוראה, וראיה ברורה לזה מה ששאלו בירושלמי (ירושלמי ברכות בריש פ"א) ספק קרא ספק לא קרא מהו שיחזור ויקרא, נשמעינה מן הדא, הקורא קודם לכן לא יצא, ולמה קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד וכו' וקורא קודם לכן לאו ספק קרא הוא, בתמיה, כלומ' שהרי הוא ספק זמנה ספק אינו זמנה, הרי למדת ספק קרא ספק לא קרא צריך לחזור ולקרות, וכן קרא בשעה שהוא ספק אם הוא זמנה אם לאו, ואם [כן] אף אתם היה לכם לעשות כן ושלא להפקיע סמיכת גאולה לתפלה לכתחילה, או שהיה לכם לנהוג כמו שנוהגים מקצת חסידים שבגלילותינו, לילך בבית הכנסת לשמוע קדיש וברכו, ואינם לא קורין ולא מתפללין, ואחר צאת הכוכבים קורין ומתפללין בבתיהם ויוצאין ידי שתיהן, ר"ל ידי קריאה בזמנה וידי סמיכת גאולה לתפלה, ואף אני נוהג כן, דודאי כל אחד מאלו מנהג נאה, אבל מנהג שלכם אע"פ שמקצת זקננו הגדולים היו נוהגים כן, אינו מנהג נאה, חדא שהוא משַנה להקדים את המאוחר ולאחר את המוקדם. ועוד שנמצא מפקיע סמיכת גאולה לתפלה, ואחר שהדברים נראים כן ושהירושלמי כך הוא פירושו, למה אתם מקילים שלא לאומרה בבית הכנסת ונמצא חומר שלכם קולא, אלא שעיקר הדברים כאחד משני דרכים אלו שהזכרנו.
ולא עוד אלא שאף העושים כן, אע"פ שאין חוזרין וקורין אותה בברכותיה בבתיהם, אין לכם להחזיקם כטועים כל כך, שאע"פ שאין זה עונתם בבירור. ואף על ק"ש שעל מטתו אין לסמוך הואיל ואינה בברכות, וכן שאין קורין בה אלא פרק אחד, מ"מ סומכים בה לקריאתה בזמנה, על מה שבגמרא (ברכות ב':) הוזכרו הרבה זמנים בזמן ק"ש ואחד מהם משקדש היום בערבי שבתות והוא משנשקעה החמה, ואע"פ שסתם משנתינו עד צאת הכוכבים, הרי אמרו בגמר' לדעת קצת דמתני' ר' אליעזר. ועוד שיש להקל בכך מפני שהיא שעת הדחק מכמה אנפי, חדא טורחא דציבורא שנכנסו שם לתפלת המנחה ואם יתעכבו עד צאת הכוכבים או שיצאו ויחזירו יהא להם טורח יותר בכך. וא"ת שלא יתפלל שם ערבית אלא בבתיהם, תפלת הציבור חביבה, ועוד שמא יבואו לידי מכשול להעבירה מכל וכל ועת לעשות לה' וכו'.
ועוד שהרי מצינו כיוצא בה במשכים לצאת, שקורא משעלה עמוד השחר אע"פ שאין עקר זמנה עד הנץ החמה, הואיל ויום הוא, ומשתשקע החמה לקריאה של ערבית היא כקריאת עמוד השחר לשחרית. ועוד שאף נוסח הברכות מלמדנו להקל בכך, שאין נוסח הברכה אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות את שמע, לומר הואיל ואין זה זמנה אין כאן וצונו והיא ברכה לבטלה, אלא ענין הברכות היא ספור סדרי הערב היום בראשונה, ושבח של תורה בשניה, ועניני גאולה בשלישית, ודברים אלו יש להם משתשקע החמה ואין כאן טעות ואין כאן שבוש, ועד שאתם תמהים עלינו, בואו וצווחו על רבינו יעקב ז"ל שלשטתו כל שלפני שקיעת החמה ודאי לא יצא, ואע"פ שזמן תפלת ערבית אף בתחומה של חמה ומפלג המנחה ולמעלה כמו שהתבאר בברכות פרק שחר, (כ"ו.) בקריאת שמע ודאי לא יצא שבזמן שכיבה תלאה הכתוב, ואין זמן שכיבה בתחומה של חמה לעולם.
ומ"מ רבינו יעקב סובר שכל שהוא מתפלל ערבית קורא את שמע בברכותיה תחלה אף בתחומה של חמה, והריני כותב לכם את לשונו אות באות וז"ל: על המאחרים להתפלל עד לאחר סעודתם לקרוא את שמע, עוברים הם על דברי חכמים כדאיתא בריש מסכתא אבות [ברכות] (ברכות ד':) שלא יאמר אדם אוכל קימעא ואישן קימעא, וכן המאחרים עד שתחשך וקורין ומתפללין ואוכלים לא יפה הם עושים שנראים כעושים אותו חול אחר שעשאהו קודש ומנהג אבות תורה היא בכל שהלכה רופפות וראיות יש, לקרוא את שמע ולהתפלל משעת אחת עשרה חסר רביע, דהיינו שעה ורביע קודם הלילה דאיקרא ערב לגבי ק"ש ותפלת ערבית דהלכה כר' יהודה ודיקא הלכה כותיה, מדרב צלי של שבת בערב שבת (ברכות כ"ז.) ואמוראי ותנאי טובא, מכלל דמההיא שעתא ערב הוא לק"ש ולתפלה. ומתניתין דריש ברכות (ב"י) דיהב שיעורא משעת צאת הכוכבים ר' אליעזר הא אתי נמי כמאן דאמר עני וכהן חד שיעורא הוא ולית הלכתא כותיה אלא קיימי לן כר' יהודה דהכא דקאי כר' מאיר דפרקא קמא (שם ע"ב) דיהב שיעורא משעת טבילת כהנים, ור"י לא פליג עליה אלא דבין השמשות דיליה שלשה חלקי מיל וטבילה קודם לכן, דהיינו יותר משעה ורביע, אבל אי לאו הכי לא הוה פליג. ועליה קא מהדר לר' מאיר והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים, ואהדר ליה וכו' וקימא לן כרב דצלי של שבת וכו' וכן לחול וכ"ש לכתחלה נמי, וקימא לן כר' יוחנן דקורא את שמע ומתפלל, ומדברי שניהם נלמוד. ואע"ג דקאמר (שם כ"ז.) דעבד כמר עביד דמשמע דוקא דיעבד האי עבד לכתחלה הוא, מדקאמר בתרוייהו עביד, ופרוש רבנו חננאל ז"ל בפרק שחר דכי היכי דרב צלי של שבת בע"ש ושל מוצאי שבת בשבת כך היו מתפללין אף בחול, ורבותא אשמיעינין דאפילו מקודש לחול ומחול לקודש היו מקדימין להתפלל וכן נראה, ואף המנהג כן ועל דא אנא סמוך והמשַנה נקרא הדיוט ומעניות דעת הם עושין תורה כשתי תורות ומחמירין בקלות ומקילין בחמורות, וכר' יוחנן קיימא לן דאמר ק"ש ואח"כ תפלה, ולא כר' יהושע בן לוי דאמר תפלות באמצע תקנום, (שם) דהא תניא כותיה דר' יוחנן, ושעה ורביע או פחות יש לצמצם שלא להקדים יותר משעה ורביע והאי דפריש בירושלמי (ברכות בריש פ"א) ורבנו שלמה ז"ל מייתי לה בריש מכילתא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו וכו', ההיא לדעת המשערים (שם בירושלמי) לצאת הכוכבים נאמרה, ואנו על תלמוד שלנו נסמוך כמו שפירשתי שמותר להקדים שעה ורביע בין לק"ש בין לתפלה, עכ"ל רבינו יעקב, ואע"פ שאין אנו נסמכים עמו, מ"מ לצאת ידי חובת ק"ש בתחומה של חמה מ"מ נסעדים אנו בה למשקיעות החמה ואילך, וכן לחיוב סמיכת גאולה לתפלה, ולהראות לכם שהוא חולק עמכם במדה גדושה יותר ממנו, והדברים ברורים.
